החלטה בתיק רע"א 45882-03-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת אילת דגן) בת"א 46031-12-12 מיום 28/2/12, לפיו נדחתה בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין.

3.         כפי שפורט היטב בהחלטת בית משפט קמא, המחלוקת בין בעלי הדין בתיק זה נוגעת לאכיפת הסכם היפרדות מיום 16/6/05 עליו חתם מר אהרון קורן ז"ל (להלן: המנוח ) יחד עם לירז.

            בין הצדדים הנ"ל התנהלה שותפות עסקית בשתי חברות, כאשר אלה עסקו במכירה, שיווק והפצה של גז. במסגרת ההתחייבויות של החברות, ערב המנוח לחובות אלה כלפי צדדים שלישיים ובכלל זה כלפי החברה הישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: סופרגז ), והוא אף מסר המחאת זכות לטובתה.

4.         עם כניסת הסכם ההיפרדות לתוקף, נקבע בו שחובות המנוח והתחייבויותיו הנוגעות לחברות ביחס לצדדים שלישיים, יועברו ללירז, והאחרון אף התחייב לביטול כתב הערבות והמחאת זכות שמסר המנוח בזמנו לטובת סופרגז.

            למרות שלירז והחברות הודיעו לסופרגז כי הם נוטלים על עצמם את ההתחייבויות של המנוח, הגישה סופרגז תביעה כספית נגד החברות, נגד לירז ונגד המנוח, במסגרת ת"א 2222/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: תביעת סופרגז ).

            עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ב תביעת סופרגז, גבתה חב' סופרגז בפועל מהמנוח, מכוח כתב הערבות והמחאת הזכות, סכום של 775,275 ש"ח.

5.         המשיבים שהם ילדי המנוח ואלמנתו הגישו תביעה כנגד לירז בבית המשפט המחוזי בחיפה בתא"ק 46031-12-12, לפיה יורה בית המשפט ללירז לשפותם בסכום שנגבה מהם (775,275 ש"ח), כאשר על פי הסכם ההיפרדות היה על לירז לשאת בו, ובנוסף תבעו פיצויים מוסכמים בסך של 39,400 ש"ח, אשר אף הוא הוסכם במסגרת הסכם ההיפרדות.

6.         במסגרת התביעה הנ"ל העלה לירז טענה לפיה פסק הדין שניתן בתביעת סופרגז כנגד החברות והשותפים דאז, מהווה השתק עילה, ולכן על בית המשפט לדחות את תביעת המשיבים כנגד לירז, על הסף.

            טענה זו סמך לירז על העובדה שבמסגרת תביעת סופרגז העלו בעלי הדין בתיק טענותיהם בנוגע לחיובים שבינם לבין עצמם, ולכן כל פסק הדין שניתן בתביעת סופרגז יש בו כדי להשתיק את תביעת המשיבים.

7.         בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי בית משפט קמא, תוך התייחסות לטענות בעלי הדין, הבהיר בית משפט השלום, כי למרות שחובות החברות לסופרגז נדונו במסגרת תביעת סופרגז,      לא נדונו למעשה היחסים שבין לירז למנוח באופן המאפשר קבלת הטענה לדחייה על הסף, בשלב זה.

8.         בית משפט קמא הוסיף וקבע כי הסכם ההיפרדות נחתם ביום 16/6/05, כאשר מועד העברת הזכויות הוא 1/6/05, וכי המנוח פטור מכל התחייבויותיו האישיות לצדדים השלישיים ובכללם סופרגז מאותו מועד.

            תביעת סופרגז הוגשה ב-14/9/05, בגין חוב של אחת החברות (חב' קורז לסופרגז). למרות שהמנוח העלה טענות בנוגע למערכת היחסים שבינו לבין לירז ואף תיקן כתב הגנתו לעניין חיובו כערב, הרי שהמנוח שמר על זכותו להגיש הודעה צד ג' נגד חב' קורז ולירז, ועוד תבע המנוח שבית המשפט "יתבקש לקבוע כי החובות המגולמים בערבות קורן (המנוח - ש' ו') ובהמחאת הזכויות, הומחו כדין לקורז וללירז באופן שסופרגז אישרה המחאה זו מפורשת/מכללא ובאופן שסופרגז אינה רשאית לממן חובות אלה, כנגד קורן, אלא וככל שנותר חוב כלשהו, על סופרגז לגבותו מקורז ולירז בלבד".

9.         המנוח חזר על הבקשה להתיחחס לחיבי החייבים בינם לבין עצמם, במסגרת בקשה להבהרת פסק הדין, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב סבר שאין צורך בהבהרה, מאחר שמדובר בחוב עתידי.

            לפיכך, ובהסתמך על פסק הדין שניתן במסגרת תביעת סופרגז הגיע בית משפט קמא למסקנה שלא ברור אם הסכום של 150,000 ש"ח שבו חויב המנוח לשאת על פי חלקו כלפי סופרגז, לקח בחשבון את הסכומים שכבר שולמו על-ידו.

            גם לאחר שבית המשפט המחוזי בתביעת סופרגז דחה את בקשת המשיבים להבהיר את פסק דינו, לא ברור אם הסכומים  שנקבעו על ידי בית המשפט באותו הליך, התייחסו גם לחבות החייבים בינם לבין עצמם, בהתייחס לגסכום ששולם על ידי המנוח עובר לאותו מועד, לסופרגז.

10.        אין לי אלא לחזור ולאשר את קביעתו של בית משפט קמא, כי בשלב זה לא ניתן לקבוע כי פסק הדין שניתן בתביעת סופרגז מקים השתק מפני תביעת המשיבים כנגד לירז, בהתייחס לסכום של 775,000 ש"ח.

            במסגרת תביעת סופרגז בחן בית המשפט המחוזי בתל-אביב את מערכת היחסים שבין סופרגז לבין המנוח ולירז לרבות החברות, כחייבים, כאשר החוב לסופרגז עובר לאותו מועד, דיבר על יתרת חוב, ולכאורה אין מניעה להגיע למסקנה כי יתרה זו היא לאחר שהופחת הסכום של 775,000 ש"ח ששולם על ידי המנוח לסופרגז.

            בפסק הדין שניתן, אין לכאורה התייחסות מפורשת למערכת החיובים שבין המנוח ללירז, ביחסים שבינם לעצמם, ומן הטעם האמור, גם לא צריך היה בית המשפט לבחון את מערכת החיובים הפניימיים בין החייבים לבין עצמם.